איך מצטלמים לסרטון לעסק כשמתביישים מול המצלמה
"אני לא מצטלם טוב." זה המשפט שאני שומע הכי הרבה בפגישה הראשונה. כמעט כל בעל עסק אומר אותו, גם מי שמדבר עם לקוחות כל היום בלי למצמץ.
הבעיה היא לא אתם. הבעיה היא שמבקשים מכם לעשות משהו שאף אחד לא עושה בחיים האמיתיים: לעמוד מול עדשה, לדקלם טקסט שמישהו כתב, ולהיראות טבעיים.
אני עובד עם אנשים מול מצלמה כמו שעובדים עם שחקנים. הנה מה שלמדתי.
1. לא משננים טקסט
הדרך הכי מהירה להיראות לחוצים היא לנסות לזכור משפט מילה במילה. העיניים בורחות למעלה, הקול נהיה שטוח, וכל טעות קטנה מרגישה כמו כישלון.
במקום זה, אני כותב את הסצנה מראש, ועל הסט מסביר לכם רק מה הרגע ומה אתם רוצים להגיד בו. את המילים אתם בוחרים. בטייק השני או השלישי, זה כבר נשמע כמו שאתם מדברים באמת.
2. מדברים עם בן אדם, לא עם העדשה
קשה לדבר אל זכוכית שחורה. הרבה יותר קל לדבר עם מישהו. לכן ברוב הצילומים אתם תדברו איתי, או עם לקוח, עובד או חבר שעומד ליד המצלמה. שאלה אמיתית מקבלת תשובה אמיתית.
3. עושים משהו עם הידיים
ספר שמסדר מספריים, בריסטה שמקציפה חלב, מאמנת שמכוונת תרגיל. כשהגוף עסוק במשהו שאתם עושים כל יום, המתח יורד מעצמו. בגלל זה אני מעדיף לצלם אתכם בתוך העבודה ולא מול קיר.
4. הטייק הראשון הוא חימום
אף אחד לא מצוין בטייק הראשון, גם לא שחקנים מקצועיים. הטייק הראשון הוא כדי להתרגל לאור, לציוד ולעובדה שמישהו מסתכל. אני לא מחפש בו כלום, ואתם לא צריכים להוכיח בו כלום.
5. טעויות זה חומר טוב
צחוק באמצע משפט, מילה שהתבלבלה, רגע של שקט לפני תשובה. הרבה פעמים זה בדיוק מה שנכנס לסרטון בסוף, כי זה הרגע שבו רואים בן אדם ולא פרסומת.
6. מישהו אחר אחראי על התוצאה
חלק גדול מהלחץ מגיע מהמחשבה "מה אם זה ייראה רע". אצלי, זה התפקיד שלי: לבחור את הזווית, את האור, את הטייק הנכון ואת העריכה. אתם רק צריכים להיות עצמכם. הכי פשוט, ומסתבר שגם הכי קשה לזייף.
ולפני יום הצילום
- תישנו טוב, ותגיעו בבגדים שאתם מרגישים בהם בנוח (ובלי פסים צפופים, הם מרצדים במצלמה).
- אל תכינו נאום. תחשבו על סיפור אחד מהעבודה שאתם אוהבים לספר.
- תזכרו שאפשר לעצור, לשתות מים ולהתחיל מחדש. אין שידור חי.
אם אתם רוצים סרטונים לעסק אבל המחשבה על המצלמה עוצרת אתכם, זה בדיוק המקום שבו אני נכנס.