למה סרטון עם סיפור עובד יותר מסרטון שירותים
תחשבו על הסרטון האחרון של עסק שגללתם הלאה. כנראה הוא נראה ככה: מוזיקה קצבית, צילומים יפים של המקום, וכיתוב "שירות מקצועי, יחס אישי, מחירים הוגנים".
אין בו שום דבר רע. ובכל זאת, אף אחד לא זוכר אותו.
כולם מבטיחים את אותו הדבר
"מקצועי", "איכותי", "יחס אישי". כל עסק אומר את זה, ולכן המילים האלה כבר לא אומרות כלום. סרטון שירותים מסביר מה אתם עושים. אבל מה שהלקוח רוצה לדעת זה מי אתם, ולמה דווקא אצלכם.
סיפור עונה על "למה דווקא אתם"
ספר שאומר ללקוח הוותיק שלו "היום זו לא תספורת רגילה, היום זו תספורת של חתן" לא סיפר לנו שום דבר על המחירים או על שעות הפתיחה. אבל הבנו מיד איזה מין ספר הוא, ולמה אנשים חוזרים אליו.
זה מה שסיפור עושה: הוא לא אומר לצופה מה לחשוב, הוא נותן לו להרגיש את זה בעצמו.
אנשים זוכרים סיפורים, לא רשימות
אף אחד לא יספר לחבר "ראיתי סרטון של מספרה עם שירות מקצועי". אבל "ראיתי סרטון של ספר שמכין חתן לחתונה" זה משהו שמספרים הלאה. ככה סרטון הופך מעוד פרסומת למשהו שנשאר.
סיפור מחזיק עד הסוף
ברגע שיש דמות שרוצה משהו, הצופה רוצה לדעת מה יקרה. בסרטון שירותים, אין שאלה כזו, ולכן אין סיבה להישאר. בסרטון עם סיפור, השאלה הזו היא מה שמחזיק את האגודל במקום.
אז השירותים לא חשובים?
הם חשובים, אבל הם לא הפתיחה. קודם מתחברים לבן אדם, ורק אחר כך מתעניינים במה שהוא מציע. אחרי שהצופה כבר מכיר אתכם, משפט אחד על מה שאתם עושים מספיק.
איך מתחילים
במקום לשאול "מה אנחנו רוצים להגיד בסרטון?", תשאלו "איזה רגע מהעבודה שלנו היינו רוצים שאנשים יראו?". זה בדרך כלל רגע קטן: לקוח שחוזר, טעות שהפכה לבדיחה, שאלה שכל לקוח חדש שואל.
את הרגע הזה אני כותב כמו סצנה, ומשם מתחיל כל סרטון. אם בא לכם לגלות מה הרגע שלכם, אשמח לשמוע.